<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ר"י</h1>
<h2>דף ד.</h2>
בפרק קמא בבבא מציעא קיימא לן דהילך פטור איכא דבעי פקדון דאיתיה בעין ואיתיה בביתיה אי טעין ליה עשרה דינרים הפקדתי לך והלה טוען לא הפקדת לי אלא חמשה דינרים ותרי הם בתיבתי מי הוי כהילך או לא. ויש אומרים דהילך הוא דהא מתרץ בפקדון [ב"ק ק"ה ע"ב] כגון דקיימא באגם דלאו הילך הוא טעמא דאיתיה באגם הא בביתה כהילך דמי ואע"ג דחזיא (בשבועה) [בשבועות מ"ב ע"ב] זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון דעביד שבועה דמודה מקצת הוא אלמא לא מיקרי הילך. יש לומר התם צריך עיון לראות אם נוגע עד החלון או לא. ועד שיראו הדבר לאו הילך הוא ומיהו חזינן בשני כיסין קשורין מצאת והוא אומר לא מצאתי אלא אחד דנשבע דאלמא פקדון לא הוי הילך (או) יש לומר כיון דצריך למיהב סימנא לא הוי כפקדון.
